פסק-דין בתיק ה"פ 2160-05-12

מבוא

1.      תביעה שהוגשה ביום 1.5.12 בדרך של המרצת פתיחה שבגדרה עתר המבקש (להלן: " רוכמן") לצו הצהרתי המצהיר על כך שההסכם שנחתם בינו לבין המשיב  (להלן: " מנצור") בטל עקב הפרה יסודית של הוראותיו. 

2.      אין בין הצדדים מחלוקת על כך שביום 28.11.00 נחתם בין רוכמן לבין מנצור הסכם (להלן: " הסכם המכר") שלפיו מכר רוכמן למנצור נכס מקרקעין הידוע כגוש 30087 חלקה 137 והמצוי ברחוב שאול עבוד 21 בירושלים (להלן: " הנכס"). אין בין הצדדים גם מחלוקת על תנאי הסכם המכר ועל כך שהתמורה שנקבעה בהסכם המכר הייתה על סך של 115,000$.

3.      התובענה הוגשה בתחילה לבית המשפט המחוזי בירושלים וביום 10.6.12 ניתנה החלטתה של כב' השופטת ג' כנפי-שטייניץ המורה על העברת התובענה לבירור בפני בית משפט השלום.

4.      ביום 17.6.12 הגיש רוכמן בקשה למתן צו מניעה שעל פיו ייאסר על המשיבים לעשות כל דיספוזיציה בנכס. הבקשה לסעד הצהרתי הוגשה נגד 3 משיבים: משיב 1, מנצור- כצד להסכם המכר; משיב 2, עו"ד יהודה שוסטר, שהתבקש על ידי מנצור לרשום את זכויותיו בנכס בפנקס רישום המקרקעין; ומשיב 3, רשם המקרקעין בירושלים. עוד באותו היום ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד. ביום 24.6.12, לאחר דיון שהתקיים בנוכחות הצדדים, ניתנה החלטתי שלפיה יעמוד צו המניעה על כנו עד למתן החלטה אחרת.

5.      המחלוקת הטעונה הכרעה בין הצדדים הינה מחלוקת עובדתית באשר לתשלום התמורה. בעוד שלטענת רוכמן הפר מנצור את הסכם המכר ולא שילם את התמורה שעליה הוסכם, אלא שילם לו סכום חלקי בסך של 49,100$ בלבד, טען מנצור מנגד שהתמורה שנקבעה בהסכם המכר שולמה במלואה לפני למעלה מ- 10 שנים.  נוסף לתמורה שנקבעה בהסכם המכר שילם מנצור לטענתו סכומי כסף שונים שעל מנצור היה לשלמם.

6.      אקדים ואציין שלאחר עיון בראיות הצדדים וטענותיהם מצאתי שלא עלה בידי התובע להוכיח את תביעתו ולפיכך דינה של התביעה להידחות.

פסק הבורר

7.      מהעדויות ומהראיות שהובאו בפני עולה שהנכס נרכש תחילה ביוני 1999 על ידי רוכמן מישיבת "פורת יוסף" בסך של 110,000$. לאחר שנודע למנצור באפריל 2000 על המכירה הוא תבע את רוכמן ואת ישיבת "פורת יוסף" בבית הדין הרבני, תביעה שבעקבותיה פנו הצדדים לבוררות. בפסק הבורר שניתן נקבע שעל רוכמן למכור למנצור את הנכס בסך של 115,000$ (התמורה המקורית בצירוף הוצאותיו).

8.      מנצור היטיב לתאר בתצהירו את השתלשלות האירועים האמורה כדלקמן: "בתאריך 11.4.2000 נודע לי כי רוכמן רכש את הנכס... מישיבת פורת יוסף. רוכמן הגיש תוכניות בניה למבנה הנ"ל. עקב היותי בעלים על נכס צמוד קיבלתי הודעה בדבר מעיריית ירושלים... מתוקף היותי בר מצרא, אשר על פי ההלכה יש לי את הזכות לרכוש את הנכס קודם לאחרים, הגשתי תביעה בבית הדין הרבני בירושלים כנגד רוכמן ואח', התביעה הוגשה בתאריך 18.4.2000... המוכר שאינו מכיר בבית הדין הרבני כסמכות רלוונטית סירב לדון בית דין זה. לאחר דו"ד בינינו הוסכם כי הבורר בינינו יהיה הרב בצלאל בלום ז"ל... לאחר שמיעת טענות הצדדים הוכרע על ידו כפי ההוראה ההלכתית, שהייתה לי הח"מ זכות קדימה לרכישת הנכס, ורוכמן צריך למוכרה לי. אך כיוון שרוכמן הוציא הוצאות שונות לאחר רכישת הנכס, החליט הבורר כי עלי לשלם סכום של 15,000$ נוסף לסכום שרוכמן רכש מפורת יוסף. רוכמן רכש את הנכס מפורת יוסף בסכום של 110,000$ ואני רכשתי ממנו ב-115,000$, (הפרש 5,0000$ אלו עבור הוצאות ישירות לרכישה). הוספתי לו כפי הוראת הבורר בעבור הוצאותיו עוד 10,000$ (עבור הוצאות שהוציא כגון הגשת התוכנית למבנה, והוצאות שונות). יודגש כי סכום זה אינו קשור במישרין לחוזה הרכישה." (פרק ב' לתצהיר, סעיפים 1-3).

9.      רוכמן התייחס במהלך חקירתו הנגדית לאירועים שקדמו לחתימת הסכם המכר והשיב שכל המכר נעשה בכפייה, וכי הוא קנה את הנכס מ"פורת יוסף" בסך של 110 אלף דולר ונאלץ למכור אותו באותו הסכום (עמ' 8 שורות 18-22). עוד השיב כי "הוסיפו לי עוד 5000 דולר בגלל שהתחלתי להכין את התוכניות." (עמ' 8 שורה 25). יחד עם זאת לא חלק רוכמן בדרך כלשהי על פסק הבורר, שמונה בהסכמת הצדדים ופסק את פסיקתו בהתאם להלכה.

10.  הצדדים לא התייחסו בסיכומיהם לשאלת היחס בין פסק הבורר לבין הסכם המכר, ולשאלה מה נפקות מתן הסעד ההצהרתי המבוקש על פסק הבורר. אציין במאמר מוסגר שלכאורה כיון שהסכם המכר מבוסס על פסק הבורר שאיש לא חלק עליו, מוגבלים הסעדים בגין הפרת ההסכם לסעדים כספיים.

מועדי תשלום התמורה

על פי הסכם המכר

11.  על פי הוראות הסכם המכר היה על מנצור לשלם את התמורה ב- 4 תשלומים, על פי שערו היציג של הדולר בכל תשלום. עוד נקבע בהסכם המכר שהחזקה תימסר למנצור ביום 1.1.01 ללא קשר לביצוע התשלומים.

12.  בסעיף 7 להסכם המכר נקבעו מועדי התשלומים כדלקמן: "מחיר הנכס ישולם למוכרים על ידי הקונים בתשלומים כדלקמן: א. בחתימת הסכם זה, כנגד רישום הערת אזהרה - 25000 דולר. ב. לא יאוחר מיום יח כסלו תשס"א 15 דצמבר 2000 - 35000 דולר, בתנאי שעד אותו מועד סולקה המשכנתא על הנכס. ג. לא יאוחר מיום כא טבת תשס"א 16 ינואר 2001 - 35000 דולר. ד. לא יאוחר מיום טו אייר תשס"א 8 מאי 2001 - 20000 דולר, זאת במעמד רישום הזכויות על שם הקונים או המצאת כל המסמכים הנדרשים לרישום, כולל יפוי כוח בלתי חוזר לידי בא כוח הקונים, עו"ד איתן צחי".

13.  מהוראות הסכם המכר עולה שהמועדים שנקבעו לתשלום התמורה היו כדלקמן:

                                 א.         במועד החתימה על הסכם המכר (28.11.00) - סך של 25,000$, כנגד רישום הערת אזהרה. השער היציג של הדולר באותו היום היה 4.1 ש"ח, לפיכך היה על מנצור לשלם לרוכמן במועד החתימה על הסכם המכר סך של 102,500 ש"ח;

                                  ב.         ביום 15.12.00 - סך של 35,000$, ובלבד שעד אותו מועד סולקה המשכנתא על הנכס. השער היציג של הדולר באותו היום היה 4.0950 ש"ח, לפיכך אילו היה התשלום השני משולם במועד האמור היה על מנצור לשלם סך של 143,325 ש"ח;